זאת הייתה שיחת טלפון רגילה, רעות (שם בדוי) קיבלה המלצה לגישור אצלי, התקשרה, שאלה מספר שאלות, סיפרה שבעלה ישי (שם בדוי) והיא נשואים 4 שנים ללא ילדים וכעת מעוניינים לסיים את קשר הנישואין. אלה נישואים שניים שלה, ראשונים שלו. יש לה 2 ילדים גדולים מנישואיה הראשונים. שניהם בתחילת שנות החמישים לחייהם.
שנים שהם עובדים יחד, עוד לפני שהתחילו את הרומן ביניהם שהוביל לנישואין.
הוא בגד בה ושיקר לה, לא פעם – לפחות פעמיים!
האמון נשבר מכל כיוון אפשרי ואין מה להחיות, כך או כך היא לא מאמינה לשום מילה שעוא אומר בכל תחום.
בשיחה היא מץמקגת ו אומרת שצריך להיות יצירתיים, כי הם עבדו יחד בעסק הפרטי שלהם שנים והחלוקה לא צריכה להיות שוויונית.
סיימנו את השיחה כשאנחנו קובעות להיפגש עם שניהם אצלי במשרד על מנת להתחיל הליך גישור.
יום חול, השעה 11 בבוקר והם מגיעים. אני יוצאת ממשרדי כדי לקבל את פניהם.
מולי עומד לא אחר מאשר האקס המיתולוגי, זה ששבר את ליבי לרסיסים קטנים קטנים, זה שבגללו מילאתי אולי נהרות של דמעות שלא הפסיקו לזלוג מעיניי.. יחד עם זאת אני יודעת שזה גם מי שבזכות הכאב שהוא העניק לי – התעצמתי יותר וזה עוד חלק ממה שעיצב את מי שאני היום.
אני עומדת ומביטה בו והזיכרונות רצים לי במוח, כמו מכונת זמן בחלל חיצון, במהירות שיא!
היינו צעירים, הוא היה בחור נאה, סקסי, בעל כריזמה שנונה, התאהבנו והיינו לזוג.
כמו בכל זוגיות, היו מדיי פעם ויכוחים, ריבים, ופעם אחת, אחרי כמעט 3 שנים של יחד, היה ריב משמעותי יותר שבגינו נפרדנו.
חברות שלי תמכו בי ומספר ימים אחרי הפרידה, אמרו לי יאללה, הולכות לסרט, מקרינים סרט מהמם “שומר הראש” עם ויטני יוסטון.. אז הלכנו..
עומדות בתור לכניסה לסרט, ומי לפנינו? ההוא שזה עתה נפרדנו, עם אישה!
שומו שמיים! עברו רק 4 ימים, איך?! (טוב, רק לימים אני אבין שזאת דרכם של אנשים שאין להם יכולת להיות לבד ושאין להם שום בעיה לאהוב אחת ולהיות עם אחרות, כדי “לשכוח” -לא באמת שוכחים).
נכנסים לקולנוע, לא פחות ולא יותר, המקומות שלנו הם 2 שורות מעל שלהם, נגזר עלי לראות אותם כל הסרט מול עיניי! תשאלו למה לא הלכתי?! אין סיכוי! (וטוב שכך, התעמתי עם הכאב) למזלי (או שלא) הסרט היה כ”כ עצוב, שכולם בכו ואני חגגתי על הבכי.. שנים שלא הייתי מסוגלת להאזין לשיר i will allways love you..
הסתיים הסרט, יומיים לאחר מכן הוא התקשר, שאלתי אותו איך היה הסרט, אמר שהלך עם חבר והיה נחמד.. (כמובן שידעתי שהוא לא ראה אותי שם) באותו רגע איחלתי לו הצלחה וניתקתי את הטלפון ומאז לא ראיתי או שמעתי עליו (עם שקרנים לא מתעסקים, משקרנים בורחים).
עשרים ומשהו שנים לאחר מכן, נפגשנו באקראי, אצל זוג חברים, אמרנו שלום והוא ניסה להסביר את עצמו – אותי זה לא ממש עניין.
יום חולין, שעה 11 בבוקר, אני רואה אדם שנראה זקן, בא בימים, עיניו הזכירו לי עיני שועל, פניו נפולות – כל הכריזמה, היופי והלהט שהיו מנת חלקו, נעלמו כלא היו – צריך לזכור שהיופי מגיע מהנשמה וזה בדיוק הגיל שהלך הרוח שחיינו ניכר.
אנחנו עומדים אחד מול השנייה, הוא לא ידע אל מי הוא בא ואני לא ידעתי שהוא זה שמגיע (עיברת את שם משפחתו).
התעשתי, ברכתי את שניהם לשלום ובאותה נשימה שאלתי אותו לשלומו בשם חיבתו ואמרתי לרעות שאנחנו מכירים מימים ימימה..
הזמנתי אותם להיכנס לחדרי, התיישבנו והסברתי שאני לא אוכל לטפל בעניינם ואשמח להפנות אותם למישהו אחר.
רעות ניסתה לשכנע אותי להמשיך איתם, בכל זאת – מדובר בקשר שהיה לפני כמעט 30 שנים, אך סירבתי בנועם והסברתי שזה לא יהיה נכון.
שניהם עזבו את משרדי ונפרדתי מהם באיחולי הצלחה.
חזרתי לחדרי, מתיישבת מהרהרת על הימים ההם וכל מה שאני מצליחה לזכור זה את הרגעים האחרונים של הסרט ושום דבר אחר מהקשר הזה. זוכרת את הבכי, את התחושה הלא נעימה ואומרת לעצמי – איזה מזל ! יכולתי להישאר עם האיש הזה! איזה מזל שראיתי אותו בסרט! ואיזה מזל שראיתי במו עיניי! איזה מזל שידעתי שהוא משקר! כי אילולא כן, מי יודע לאן הדרכים היו מובילות אותי, חשתי סוג של השגחה פרטית.
שמתי את השיר של ויטני ושרתי יחד איתה כשאני נהנית מכל מילה ומכל ניגון וכל מילה מהשיר מופנית אך ורק אליי!
לפעמים אנחנו כואבים על משהו שעוזב את חיינו, מבלי להבין שזה בדיוק מה שהציל לנו את החיים.
כאן נכנס העיקרון המציל נפשות – הדבר היחיד שצריך להיות מנת חלקנו, זה לדעת שפעלנו בניקיון ידיים, שהיינו ישרים, נתנו כל מה שיכולנו, כי או אז – לא משנה מה יקרה, נישאר עם הראש בגאווה למעלה ונהיה שלמים, נוכל להמשיך הלאה ולצמוח.
אין לנו שליטה על כלום! רק על התגובות שלנו ועל מי שאנחנו, כן! אנחנו בוחרים אם להיות אנשים ישרים או עקומים – כל השאר, כל מה שקורה, נועד לקרות אין לנו כל שליטה ! רק על התגובה שלנו למה שקרה. (אכתוב על הנושא הזה מאמר בנפרד).
הפירות הרקובים יפלו מהעץ כך או אחרת, אין להם כל אחיזה בשום דבר.
צריך לזכור תמיד – אם הדרך שלנו ישרה, תמיד ננצח! לעיתים הניצחון לא נראה לעין מיד, אך הוא מגיע! והכל לטובה!
