בסימנא טבא
הפרשה פותחת בפסוק ” בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.”
ישנו שיר מפורסם שהלחינה וכתבה נעמי שמר ז”ל, שמסתיים במילים: “לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.” אך בתורה שלנו זה לא כך, לא מחכים לבוקר, מיד בעת סיום קריאת התורה שמסיים חתן תורה לקרוא את פרשת “וזאת הברכה”,ללא הפסק של דיבור מתחיל מיד חתן בראשית לקרוא בספר בראשית את פרשת “בראשית”.
פרשת בראשית מתארת כיצד נברא העולם. איך שבכל יום ברא אלוהים יסוד אחר, כמו: אור וחושך; שמים; יבשה וים; צמחים ועצים; שמש, ירח וכוכבים; בעלי חיים, שביום השישי נברא האדם. אבל אלוהים קבע כי “לא טוב היות האדם לבדו”, לכן הוא עשה לו עזר כנגדו – הלוא זו חווה, אשתו של אדם. ביום השביעי נָח אלוהים ממלאכתו, וכך נבראה השבת – לשְביתה מעבודה ולמנוחת האדם. המשך הפרשה מתאר את החטא הקדמון שבעטיו מגורשים אדם וחווה מגן עדן. האדם מקבל על עצמו את העונש – “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם” וחווה נענשת – “הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים…”.
הדבר המדהים ביותר שהעונש חל עד היום, עדיין מאד מאד כואב וקשה ללדת. וגם האדם העשיר ביותר מזיע בשביל לשמור על הונו….
הפרשה מספרת על הרצח הראשון: קַיִן בנם של אדם וחווה רצח את הֶבֶל אחיו, ונענש על כך בנדודים ובנשיאת אוֹת קין על מצחו לכל חייו. לבסוף מסופר שוֹשֶלֶת הדוֹרוֹת, מאדם ועד נֹחַ.
“נעשה אדם”
מסביר רש”י: ‘נעשה’ לשון רבים, מלמד שנתייעץ הקב”ה עם המלאכים, ומכאן יש ללמוד שהגדול בל יתגאה את עצמו, אלא יטול עצה מן הקטן ממנו. לפי זה אפשר לבאר את הגמרא ‘כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה’. (סוטה ד’)
שכן מה הפשט של גאווה לעובד עבודה זרה דווקא. אלא שהמתגאה אינו לומד את הפסוק “נעשה אדם” שנתייעץ הקב”ה עם המלאכים ללמדנו שלא יתגאה, אם כן לשיטתו יש לטעות בפירוש הפסוק שחס ושלום שתי רשויות יש, לכן המתגאה כאלו עובד עבודה זרה.
לפני בריאתנו הקב”ה לא נתגאה והתייעץ עם המלאכים. ולכן מי אנו ומה אנחנו יצורים אנושיים שנחשוב עצמנו לגדולים…לא בושה ואף יש צורך להתייעץ!
יהיה רצון שנקיים את הסכמת בית שמאי והלל : “נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו”. (ערובין יג ע”ב)
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
